<h1>ארחות חיים הלכ' שבועות ונדרים סימן ו'</h1>
<h2>דף כו:</h2>
כתב הר"ם במז"ל אחד הנודר מפי עצמו או שהדירו חבירו וענה אמן או דבר שהוא קבלת (נדרים) [דברים] אסור ואין הנודר נאסר עד שיוציא בשפתיו ויהיה פיו ולבו שוין אבל המתכוין לנדור בנזיר ונדר בקרבן או שנתכוין לנדור תאנים ונדר ענבים הרי זה מותר בשניהם ואין כאן נדר. הנודר על דעת אחרים כנשבע על דעת אחרים.
כתב הר"י מקורביל ז"ל אסור לעבור על שבועת בטוי וה"ה על הנדר ועל האיסור שנאמר לא יחל דברו ואמרו ז"ל גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חטין בלבד. ואם הנשבע תלמיד חכם מותר ואם עם הארץ הוא צריך שאלה לחכם וה"ה לנדר.
<h2>דף לח:</h2>
כתב גאון ז"ל אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן. וכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואין מהפכין שבועה דאוריתא פירש דאם אמר ליה נתבע לתובע השבע וטול אין משגיחין בו אלא או ישבע או יפרע בלא שבועה אבל אם הנתבע חשוד על השבועה ישבע התובע ואם לא רצה התובע לישבע יפטר הנתבע. ואלו הנשבעין ונוטלין. השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה. שכיר כיצד אומר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו תן לי שכרי נ' דינרין שיש לי בידך והלה אומר התקבלת דינר זהב וכן כולן עד שיהא בו מקצת הודאה. אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי הדינר ואמר לו נתתיו לך ישבע בעל הבית שנתן לו הדינר. ואם ודאי נתן לו הדינר ואמר לו תן לי הפירות ואמר לו נתתים לך והולכתים לתוך ביתך ישבע החנוני ר' יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה. כשם שאמרו (הפורעת) [הפוגמת] כתובתה לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא שלא מצאנו בין שטרותיו (שלא כתב) [של אבא] ששטר זה פרוע הוא ואמר ר' יוחנן [בן ברוקה] ואפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל ר' שמעון בן גמליאל אומר אם יש שם עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נפרעין ממנו שלא בשבועה עכ"ל.
